ששון נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ ואח'

פסק דין

בפני בקשתו של המבקש ליתן לו רשות ערעור על החלטה מיום 23.3.10 של כב' רשמת ההוצל"פ גב' שרון הינדה, לפיה התנתה את ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ בתשלום סך של 10,000 ₪ על חשבון החובות בתיק האיחוד וזאת בנוסף להמצאת ערבים.

בהחלטה נוספת מיום 24.3.10, אושרה ההחלטה הנ"ל ולא שונתה.

הואיל וההחלטה נשוא הבקשה נתנה במעמד צד אחד, ובשל דחיפות הבקשה לא מצאתי צורך בתגובת המשיבים והחלטתי לדון בבקשה כבערעור עצמו וכאילו נתנה הרשות.

המבקש מבקש לצאת את הארץ לצורכי עבודה, כפי שיצא בפעמים קודמות. בחודש נובמבר 2009 ביקש המבקש לצאת את הארץ והגיש בקשה ובהחלטה שניתנה בוטל צו העיכוב בתנאי שיפקיד 10,000 ₪ בתיק בנוסף לתשלומים השוטפים, בדיוק כפי ההחלטה נשוא הבקשה כיום.

עפ"י סעיף 14 (ג) רשאי רשם ההוצל"פ להתנות את יציאת החייב מן הארץ במתן ערובה להנחת דעתו כדי להבטיח את ביצוע פסק הדין. עפ"י תיקון 20 קובע סעיף קטן (ג1) כי רשאי הרשם לבטל את צו העיכוב לבקשתו של החייב אם מצא כי יציאתו היא למטרה מוצדקת, ורשאי הרשם להתנות את הביטול במתן ערובה כאמור בסעיף ג' לעיל.

דומני כי מטרת היציאה מן הארץ של המבקש מוצדקת אך אינני סבור כי ראוי לחייב את המבקש פעם נוספת בתשלום של 10,000 ₪, כאשר הפעם הקודמת הייתה אך לפני 4 חודשים וכאשר המבקש עומד בתשלומים כסדרם.

באופן עקרוני ובמקרים המתאימים רשאי רשם ההוצל"פ להתנות את יציאתו מן הארץ של החייב גם בתשלום סכום חד פעמי ע"ח החוב, בנוסף לתשלומים השוטפים אך אין זה המקרה המתאים.

לא יעלה על הדעת שכל מספר חודשים בהם יבקש המבקש לצאת את הארץ לצורכי עבודתו יחוייב לשלם סכום חד פעמי של אלפי שקלים.

ככל שיכול המבקש לעמוד בתשלומים חודשיים גבוהים יותר ממה שחוייב, יש לשקול הגדלת התשלומים, אך לא להגדילם בדרך עקיפה של חיובים גבוהים בכל מספר חודשים.

אשר על כן, אני מקבל את הערעור ומבטל את החיוב בהפקדת הסך של 10,000 ₪, כל יתר התנאים שנקבעו בהחלטה נשוא הערעור ישארו בעינם כתנאי לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ.

ניתן היום, י"ג ניסן תש"ע, 28 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: